המשרד להגנת הסביבה ת"א נ' יהודה זוסמן

החלטה

ביום 6.12.10, בפתח דיון ההקראה בתיק זה, טען הנאשם להתיישנות העבירה על פי סעיף 230 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. בעקבות זאת, הורה בית המשפט למאשימה להשיב לטענה זו בתוך 30 יום.

ביום 3.1.11, הודיעה המאשימה לבית המשפט כי היא חוזרת בה מכתב האישום כנגד הנאשם. בתגובתו, הסכים הנאשם מסכים למחיקתו של כתב האישום אולם טוען כי התביעה ידעה, או לכל הפחות היה עליה לדעת כי על כתב האישום חלה התיישנות, ובשל התרשלותה זו, הוא עותר להטלת הוצאות הנאשם לרבות שכ"ט עו"ד.

המאשימה מתנגדת להטלת הוצאות כבקשת הנאשם. לטענתה, לא חלה התיישנות בנסיבות המקרה, והחלטתה לחזור בה מכתב האישום היתה מסיבות שונות. לפיכך, לא הוכח התקיימות התנאים הקבועים בסעיף 80 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בפסיקה שהפנו אותי אליה, הגעתי למסקנה כי יש לבטל את כתב האישום מבלי להטיל הוצאות הנאשם כמבוקש על ידו. זאת, בין היתר ובשל העובדה כי המאשימה חזרה בה מכתב האישום מיד לאחר מועד הדיון הראשון; כי לא הוצג לי חומר חקירה המאפשר לי לקבוע כי לא היה יסוד להאשמה במקרה זה וקיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר התיישנות העבירה; ובשל העובדה כי לא מצאתי כי התקיימו נסיבות אחרות המצדיקות הטלת הוצאות על פי המבחנים שנקבעו בפסיקה (ראו ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד נו(3) 73 וע"פ 7826/96 יוסף רייש נ' מדינת ישראל, פ"ד נא (1) 481).

לאור האמור, כתב האישום יבוטל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ג אדר ב תשע"א, 19 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.